ניתוח: נציב תלונות הציבור על שופטים חרג מסמכותו בתיק הרדיו התלוי ועומד
פרשנות משפטית באתר זמן ישראל טוענת כי נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר קולה, התערב שלא כראוי בעתירות שעדיין תלויות ועומדות בבג"ץ. זהו ניתוחו של הכותב את החלטת קולה לתמוך בתלונתו של שר התקשורת שלמה קרעי — ולא פסק דין בעניין סמכותו של הנציב.
עיקרי הדברים
- •ערכאה: בית המשפט הגבוה לצדק
- •הנציב: אשר קולה
- •המתלונן: שר התקשורת שלמה קרעי
- •השופטים: יצחק עמית, אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ
- •החלטת הנציב: 27 עמודים
- •מספרי התיקים והתאריכים המדויקים של ההחלטות: לא צוינו
המחלוקת בפני בג"ץ
העתירות התלויות ועומדות תוקפות הרחבה של אזורי השידור של תחנות רדיו אזוריות. בתחילה הן עסקו בהחלטה של ועדת התדרים, אך היקפן התרחב לאחר שקרעי ביקש להרחיב אזורים אלה מכוח הוראת חוק אחרת, ולאחר מכן הוא צורף להליכים. בחודש מאי הוציא בג"ץ צו על תנאי וצו ביניים שהקפיא את ההרחבה.
תלונתו של קרעי
קרעי התלונן כי צו הביניים הגביל את סמכותו בטרם צורף לעתירות וניתנה לו הזדמנות להציג את עמדתו. קולה קיבל את התלונה נגד נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית והשופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ, וקבע כי זכות הטיעון של קרעי נפגעה. עם זאת, בהחלטתו של קולה, המשתרעת על פני 27 עמודים, נאמר גם כי בסופו של דבר לא נגרם לקרעי נזק, משום שעמדתו נשמעה לגופה, אף כי באיחור.
מדוע הפרשנות טוענת שקולה חרג מסמכותו
הכותב יובל יועז טוען כי הנציב רשאי לבחון את התנהלותם של שופטים, אך אינו אמור לבחון את תוכנן של החלטות שיפוטיות, עניין המסור להליך הערעורי. לדבריו, קולה חצה את הגבול הזה כאשר בחן החלטות בתיק שטרם הוכרע וביקש מהשופטים הסברים בזמן אמת. בפרשנות מצוין גם כי בתי משפט רשאים להוציא צווי ביניים בלי לשמוע תחילה כל צד, וכי היועץ המשפטי לממשלה הוא שקובע את עמדתה המשפטית של המדינה, בעוד פרקליטות המדינה השתתפה בהליך מראשיתו.
אתגר מוסדי נפרד
המקור מדווח גם כי תלויה ועומדת עתירה נפרדת נגד התיקון לחוק המסדיר את פעילות הנציב, שאִפשר לקואליציה למנות את קולה. לפי הפרשנות, הנשיא עמית קבע בעבר כי מינויו של קולה עצמו הוא כבר עובדה מוגמרת, ללא קשר לתוצאת אותה עתירה. המקור אינו מציין מספרי תיקים או פסק דין סופי באף אחד משני ההליכים התלויים ועומדים.
מה זה אומר בשבילך
המחלוקת נוגעת לשאלה אם נציב תלונות הציבור על שופטים רשאי לבחון טענות לפגיעה בהגינות הדיונית כאשר ההליך השיפוטי שביסודן עדיין מתנהל. עבור הציבור הרחב, הפרשנות מדגישה גבול שנוי במחלוקת בין תלונות על התנהלותו של שופט לבין השגות על תוכנן של הכרעות שיפוטיות. אין בה כדי לקבוע כלל משפטי חדש ומחייב, משום שמדובר בחוות דעת פרשנית, והעתירות עדיין תלויות ועומדות.