דעה: על בתי המשפט להביא בחשבון את אחריות המדינה לדיור הציבורי

מדוע משפחות מסתכנות באובדן קורת הגג

לדברי המחבר, המדינה והחברות המנהלות את הדיור דורשות לפנות משפחות שכבר אינן עומדות בקריטריונים לקבלת דיור ציבורי, בין היתר בהסתמך על מלאי הדירות המוגבל. הליכים כאלה פוגעים באופן קשה במיוחד בילדים, בקשישים ובאנשים עם מוגבלות. לפי הנטען בפרסום, משפחות רבות מתייצבות בבית המשפט ללא עורך דין, ולעיתים מתקבלות החלטות ללא השתתפותן.

אחריות המדינה למחסור

המחבר קושר את המחסור בדירות למדיניות ממשלתית רבת־שנים, לרבות הימנעות מהרחבה משמעותית של המלאי. הוא מצביע על ביטול הרעיון להקצות לדיור ציבורי 5% מהדירות בכל פרויקט בנייה חדש ועל תוכנית ״לגור בכבוד״, שנועדה להוסיף כ־7,500 דירות מדי שנה במשך עשר שנים. עוד נאמר במאמר כי תקציבים לא הוקצו וכי דירות ציבוריות עומדות ריקות.

מה מוצע לבתי המשפט לבדוק

לדעת דני גיגי, אין די בכך שבית המשפט יקבע באופן פורמלי אם המשפחה עומדת בקריטריונים. יש לברר אם המדינה מיצתה חלופות לפינוי, אם המשפחה קיבלה ייצוג משפטי, אם שירותי הרווחה העריכו את ההשלכות ואם האמצעי עומד בדרישות המידתיות, הצדק ותום הלב. עוד מוצע לבחון באופן ביקורתי את המידע שמספקות החברות המנהלות, ובהן ״עמידר״, בהתחשב בליקויים המערכתיים שעליהם הצביע מבקר המדינה.

דוח הוועדה הציבורית

המחבר מסתמך על דוח הוועדה הציבורית לבחינת מדיניות הפינויים מהדיור הציבורי, בראשות האלופה במילואים אורנה ברביבאי. בדוח, הפינוי אינו נתפס כמטרה בפני עצמה, אלא כחלק ממדיניות כוללת וכביטוי לבעיה רחבה יותר. בחומר המקורי לא צוינו תיק משפטי מסוים, החלטה שהתקבלה או שינוי בחקיקה.

חדשות משפטיות אחרונות

• בני 13 ו-14 חשודים באונס ובפציעת ילדה בשרון
• לקוח בנק הואשם בדקירת עובדת בסניף ביפו
• צה״ל הדיח מפקד בעקבות תפילה עם מתנחלים בקוסרה
• גוטליב חוששת מאובדן החסינות על רקע כתב האישום נגדה