בית הדין הכיר בחבר ב״עדי יהוה״ כעובד של המרכז הדתי

שירות לפי סדר יום של עבודה

נחום הצטרף למסדר הדתי בשנת 2002, ומסביבות שנת 2006 עבד במרכז ״בית־אל״. הוא תרגם חומרים, ניהל צוות הוצאה לאור, עסק בדיבוב, בעריכה ובבדיקת תוכן. העבודה בוצעה חמישה ימים בשבוע, מ־08:00 עד 17:00; היעדרות חייבה אישור של הממונה, ולעיתים נחום עבד בלילות, בסופי שבוע ובימי מנוחה.

מגורים ותשלומים במקום שכר רגיל

המרכז סיפק לנחום מגורים, מזון, שירותי כביסה, טיפול רפואי ותרופות. נוסף על כך, הוא קיבל כ־300 שקלים בחודש, החזר הוצאות וקצבה שנתית בסך של כ־1,900–2,500 שקלים. לאחר שעזב את הקהילה דרש נחום להכיר בו כעובד ולפסוק לו שכר, זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים; סכום התביעה עמד על כ־764,000 שקלים.

בית הדין האזורי דחה את התביעה

בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה במלואה, בקובעו כי פעילותו של נחום נבעה מחברותו מרצון בקהילה הדתית. בית הדין השווה יחסים אלה לחברות באגודה שיתופית או בקיבוץ וחייב את נחום לשלם למשיבים 15,000 שקלים הוצאות משפט. נחום ערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה.

מדוע התקבל הערעור

דעת הרוב קבעה כי בתקופת העבודה במרכז נשאו היחסים מאפיינים מעשיים של העסקה: עבודה במשרה מלאה, לוח זמנים קבוע, כפיפות לכללים ולפיקוח, רישום חופשות והגבלות על עבודה אחרת. המסמכים שעליהם חתם נחום בדבר התנדבות לא היו מכריעים, משום שהמעמד המשפטי נקבע לפי אופיים האובייקטיבי של היחסים. בית הדין ציין גם כי שכר המינימום והזכויות הסוציאליות הם בעלי אופי קוגנטי: עובד אינו יכול לוותר עליהם מראש.

גובה התשלומים טרם נקבע

בית הדין הארצי ביטל את החלטת בית הדין האזורי והכיר בקיומם של יחסי עבודה בין נחום, העמותה המקומית ״המצפה לישראל״ והארגון הבין־לאומי ״עדי יהוה״, מ־10 בנובמבר 2005 ועד שנת 2021. עם זאת, טרם נפסקו לנחום זכויות או סכומים קונקרטיים. התיק הוחזר לבית הדין האזורי לצורך דיון לגופן של הדרישות הנפרדות.

חדשות משפטיות אחרונות

• מספר העובדים הזרים הוכפל, אך תקני הפיקוח אינם מאוישים
• אותר הכלי שלפי החשד שימש לרצח פאטמה א-רג'בי
• תביעה נגד עיר במישיגן בטענה לאפליה בין חגים דתיים
• כלי תקשורת יעתרו נגד איסור כניסת כתביהם לבית הלבן