בית המשפט התיר לכפות הצטרפות להתחדשות עירונית בכפוף לתשלום פיצוי לאחת מבעלות הדירות
בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו דן במחלוקת בנוגע למיזם פינוי־בינוי ברמת גן, שאליו הצטרפו בעליהם של 35 מתוך 37 הנכסים. בית המשפט קבע כי סירובה של הנתבעת הראשונה אינו סביר, וביחס לנתבעת השנייה פסק כי ניתן לחייבה להתקשר בעסקה בכפוף לתשלום פיצוי בגין הפגיעה בשוויון היחסי.
עיקרי הדברים
- •תיק מס׳ 42823-03-24
- •בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו
- •פסק דין מיום 11 במאי 2026
- •השופט גלעד הס
- •35 מתוך 37 בעלי הנכסים חתמו על ההסכם
- •הפיצוי שדרשה הנתבעת השנייה — 313,000 שקלים
המחלוקת סביב המיזם
התובעים והנתבעות הם בעלי נכסים בחלקות 356–358 ובחלק מחלקה 487 בגוש 6159, ברחוב הרא״ה 75–79, רמת גן. בבניינים הקיימים יש 30 דירות ושבעה נכסים מסחריים; התובעים הם הבעלים של 35 נכסים או זכאים לרשום את הזכויות בהם, ושתי הדירות הנותרות שייכות לנתבעות. המיזם כולל את הריסת הבניינים והקמת בניין חדש ובו כ־95 דירות ושטחים מסחריים.
מה הוצע לבעלי הנכסים
על פי ההסכם, כל בעל דירה אמור לקבל דירה חדשה ששטחה שווה לשטח הנמדד של הדירה הקודמת, בתוספת 12 מ״ר, מרפסת בשטח של 10–12 מ״ר, מקום חניה, ואם הדבר אפשרי — מחסן. לשתי הדירות הקטנות ביותר נקבעה תוספת של כ־15 מ״ר, כדי להביאן לשטח המינימלי של 50 מ״ר שנקבע בתוכנית. היזם התחייב גם לשלם דמי שכירות בתקופת הפינוי ולהעמיד ערבויות.
טענות הנתבעות
הנתבעות טענו כי הן אינן מתנגדות עקרונית להתחדשות, אך סבורות שהתנאים אינם שוויוניים ואינם כדאיים מבחינה כלכלית לדירות הגדולות. בין היתר הן טענו כי בדיקת הכדאיות התבססה על בקשה להיתר שנדחתה, ולכן הכדאיות הכלכלית לא הוכחה. הנתבעת השנייה טענה גם כי תוספת אחידה של 12 מ״ר מקטינה את חלקה היחסי בהשוואה לבעלי הדירות הקטנות.
עמדתו המשפטית של בית המשפט
בית המשפט החיל את חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), התשס״ו–2006, ובחן אם הסירוב הוא ״בלתי סביר״. הוא ציין כי לפי סעיף 57(א) לחוק המקרקעין, התשכ״ט–1969, החלק ברכוש המשותף קשור בדרך כלל לשטח הדירה, ובהיעדר הסכמה אחרת זכויות הבנייה מתחלקות בהתאם לחלק זה. לפיכך, תוספת אחידה לכל הדירות פוגעת בשוויון היחסי ויש לה משמעות כלכלית עבור הנתבעת השנייה.
תוצאת ההליך
למרות הפגיעה בשוויון, בית המשפט לא ראה בה עילה לחסימת המיזם כולו: ארבעה מתוך חמשת בעלי הדירות ששטחן עולה על 100 מ״ר הסכימו לתנאים, וחלוקה יחסית מחדש של תוספת בשטח 360 מ״ר הייתה עלולה לשלול מהדירות הקטנות ביותר את שטח המינימום הנדרש. בית המשפט החליט לקבל את התביעה נגד הנתבעת הראשונה, משום שחישוב יחסי היה מעניק לה כ־10.02 מ״ר במקום 12 המ״ר שהוצעו לה. ניתן לחייב גם את הנתבעת השנייה להתקשר בעסקה, אך רק בכפוף לתשלום פיצוי מאזן; קטע המקור שהובא נקטע לפני החישוב הסופי של סכום הפיצוי ולפני הנוסח המלא של החלק האופרטיבי בפסק הדין.
מה זה אומר בשבילך
במיזמי פינוי־בינוי, תוספת שטח אחידה לכל בעלי הנכסים אינה מבטיחה תמיד שוויון בפועל, במיוחד כאשר הדירות המקוריות שונות זו מזו במידה ניכרת בשטחן ובחלקן ברכוש המשותף. עם זאת, ניתן לתקן את חוסר האיזון באמצעות פיצוי כספי במקום לעצור את המיזם, אם חלוקה מחדש של השטחים תהפוך את המיזם לבלתי אפשרי או תפגע בשטח המינימלי המחייב של דירות אחרות. ההכרעה תלויה בהסכם המסוים, בשטחים שנמדדו ובתוכנית המתאר המאושרת.
למצוא עורך דין בתחום הזה
- עורכי דין: פרקטיקה כללית
- עורכי דין בТель-Авив
- עורכי דין בИерусалим
- עורכי דין בХайфа
- עורכי דין בРишон ле-Цион