בית המשפט העליון: נדרשת רשות לערער על דחיית בקשה להארכת מועד

המחלוקת בין הנושה לחייב

בפברואר 2013 הציע מיכאל אלקוקין לנושים הסדר לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש״ם–1980. בית המשפט המחוזי בירושלים אישר את ההסדר ביום 7.4.2014, ועל החייב היה לשלם בתוך שנתיים 50% מהתביעות שאושרו. חברת „עוז קרמיקה”, שטענה לחוב בסך 76 677 שקלים בגין סחורה שסופקה, הגישה בקשה להארכת המועד להגשת התביעה רק בפברואר 2016.

שלוש החלטות ושאלת הערעור

החברה ניסתה לערער על ההחלטות שניתנו בימים 7.4.2014, 28.5.2014 ו־21.3.2016. בהחלטה האחרונה סירב בית המשפט המחוזי להביא בחשבון את התביעה המאוחרת, משום שהחברה ידעה על ההליך אך לא הצביעה על טעם מיוחד לאיחור. ביום 16.10.2017 מחק רשם בית המשפט העליון ג׳ לובינסקי־זיו את הערעור על הסף: על שתי ההחלטות הראשונות הוגש הערעור באיחור, ואילו על ההחלטה השלישית אין זכות ערעור.

מדוע נדרשת רשות

השופט דוד מינץ הסכים כי ההחלטה מיום 21.3.2016 הייתה דיונית באופייה ולא הייתה „צו בפשיטת רגל” לפי סעיף 182 לפקודה. בהתאם להלכה שנקבעה, בין היתר בע״א 7829/04, החלטה בבקשה להארכת המועד להגשת תביעת חוב היא „החלטה אחרת”. לפיכך ניתן להשיג עליה רק באמצעות בקשת רשות ערעור, ולא בערעור בזכות.

מסקנת בית המשפט העליון

בית המשפט דחה את הטענה שלפיה ההחלטה השלישית סיימה את המחלוקת ולכן בלעה את שתי החלטות הביניים שקדמו לה. מאחר שהיא אינה נחשבת לפסק דין סופי לצורכי ערעור, היא לא בלעה את שתי ההחלטות משנת 2014, והמועד לערער עליהן בנפרד כבר חלף. הערעור נדחה בלי שהתבקשה תשובת הצד שכנגד ובלי שנפסקו הוצאות משפט.

חדשות משפטיות אחרונות

• בג״ץ הוציא צו על תנאי נגד רפורמת הרדיו האזורי
• מנהיג כנופיה לשעבר הורשע ברצח הראפר טופאק