בית המשפט העליון אישר את ההרשעה בסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות

מה אירע

פרוידנטל הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, אך טען כי לכל היותר הן מוכיחות סרסרות. לפי עובדות אלה, בפברואר 2002 העביר אליו נאשם אחר שתי נשים לשם עיסוק בזנות, בידיעתן ובהסכמתן. פרוידנטל שיכן אותן אצלו, קיבל הזמנות, הסיע אותן ללקוחות, גבה את התשלום ואסר עליהן לצאת מהדירה ללא רשות וללא השגחה.

כיצד חולקו הכספים

מכל לקוח קיבלה האישה 40 שקלים, פרוידנטל הותיר בידיו 40 שקלים, ו־60 שקלים העביר לנאשם הראשון במהלך מפגשים שבועיים. נוסף על כך, כל אישה שילמה לו 20 שקלים ביום בעבור מגורים ומזון. בכתב האישום המתוקן צוין גם כי הוא איים להחזיר את הנשים לנאשם הראשון ולפגוע בהן ובהוריהן אם יפנו למשטרה.

מדוע הדבר הוכר כסחר בבני אדם

ההגנה טענה כי סעיף 203א(א) לחוק העונשין, התשל״ז–1977, חל רק על מכירה וקנייה במובנן האזרחי־משפטי הצר. בית המשפט העליון דחה גישה זו: אי אפשר לראות באדם רכוש, ולכן המונחים מכירה וקנייה בהקשר זה כוללים כל הסדר בתמורה היוצר מעין זכות קניינית באדם אחר. הדבר כולל העברה להחזקה, שכירות, השאלה, שותפות וצורות שליטה אחרות, כאשר האדם הופך למושא של עסקה לשם עיסוק בזנות.

החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי העברת הנשים לשליטתו של פרוידנטל וההסכמה על חלוקת ההכנסות יצרו זיקה קניינית מסוג זה. לפיכך, מעשיו היו לא רק סרסרות, איומים ושלילת חירות שלא כדין, אלא גם סחר בבני אדם. הערעור על ההרשעה ועל העונש נדחה; העונשים שנגזרו — 24 חודשי מאסר בפועל ו־18 חודשי מאסר על תנאי — נותרו ללא שינוי.

חדשות משפטיות אחרונות

• נהג הסעות הורשע בעבירות מין בתלמידת חינוך מיוחד בת 15
• גבר הורשע ברצח בתל אביב לאחר שהתחזה לשליח וולט
• יו״ר ועדת הבחירות הורה להסיר תמונות בן גביר מפרסומי המשרד
• המחוזי הפך החלטת שחרור של חשוד בתקיפה מינית של שוטרת