בית המשפט זיכה מחמת הספק הסביר נאשם במעשה מגונה

מה כלל האישום

האירוע התרחש בלילה ברחוב ז'בוטינסקי, בעת שהאישה הלכה לצד אמה. לפי גרסת התביעה, עובר אורח שהגיע ממול נגע באזור איבר מינה באמצעות היד שבה החזיק טלפון, ולאחר מכן אחז בשדיה בשתי ידיו. התביעה טענה כי המעשים נעשו לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, וייחסה לגבר מעשה מגונה.

עמדות הצדדים

האישה סיפרה כי לאחר הנגיעות הסתובב הגבר וחייך, ולאחר מכן התרחק; היא ואמה החלו לרדוף אחריו והשיגו אותו בתחנת דלק סמוכה בעזרת עוברי אורח. לדבריהן, שם הוא התנצל וביקש שלא להזמין את המשטרה. הנאשם, שיוצג בידי עורך הדין רמזי סקיס מהסניגוריה הציבורית, עמד על כך שנגע בטעות באמצעות הטלפון באזור האגן או בחלק הפנימי העליון של ירכה של האישה, והכחיש כי נגע בשדיה או שהייתה לו כוונה מינית.

מדוע הראיות לא הספיקו

בית המשפט קבע כי הבריחה, ההתנצלות והבקשה שלא לפנות למשטרה מחזקות את החשדות, אולם הן מאפשרות גם הסברים אחרים — בהתחשב בצעקות, במרדף ובמעמדו של הגבר בישראל. גם החיוך לא נחשב לאישור חד-משמעי של האשמה: החוקר ציין במהלך העימות כי הבעת פנים כזו הייתה רגילה אצל הנאשם. אמה של המתלוננת הייתה לצדה, אך לא ראתה את הנגיעה עצמה; נוסף על כך, במהלך ההליך השתנה במידת מה תיאור מיקומה ואופייה של הנגיעה.

הכרעת בית המשפט

בית המשפט לא קבע כי האישה או אמה מסרו בכוונה עדות שקר, וציין כי המתלוננת מאמינה בנכונות גרסתה. עם זאת, התרשמות חיובית מעדותה אינה מספיקה להרשעה: בהליך פלילי יש להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר. השופטת הבהירה כי לפי המאזן האזרחי של מאזן ההסתברויות אפשר היה להעדיף את גרסת האישה, אך רף ההוכחה הגבוה יותר של המשפט הפלילי לא נחצה.

חדשות משפטיות אחרונות

• נתניהו לא מילא את הוראת בית הדין של הליכוד לפרסם את השריונים
• בג״ץ הוציא צו על תנאי בעניין השימוש של מפלגות באפליקציית אלקטור
• בית המשפט התיר לפרסם את זהות קמ״ן אוגדת עזה ב-7 באוקטובר