בג"ץ דן בעתירות נגד הוראת השעה מס' 50 בעניין התקציב

מה שינתה הכנסת

התיקון נכנס לתוקף ב־24 באוגוסט 2020, יום לפני המועד המקורי לפיזור הכנסת. הוא דחה את המועד האחרון לאישור התקציב מ־25 באוגוסט ל־23 בדצמבר 2020, וקבע תוספת של 11 מיליארד שקלים לתקציב ההמשכי. הוצאת הכספים הללו הותנתה באישור תוכנית פעולה מפורטת בידי הממשלה וועדת הכספים של הכנסת.

מי פנה לבית המשפט

את העתירות הגישו אזרחים וארגונים ציבוריים, ובהם סתיו שפיר, יעל כהן־פארן, עמותת "חוזה חדש", ארגון "אחריות לאומית — ישראל הבית שלי" והתנועה למען איכות השלטון בישראל. המשיבים היו הכנסת, הממשלה, ועדת הכספים של הכנסת, שר האוצר ישראל כ"ץ והיועץ המשפטי לממשלה. העותרים ביקשו לבטל את התיקון בטענה שהוא מהווה שימוש לרעה בסמכותה המכוננת של הכנסת, וחלקם ביקשו גם להחיל על חלוקת הכספים שנוספו את דרישות השוויון והחקיקה התקציבית.

מדוע התעוררה מחלוקת חוקתית

לפי חוק־יסוד: משק המדינה, בהיעדר תקציב מאושר הייתה הממשלה רשאית להוציא מדי חודש סכום השווה לחלק השנים־עשר מתקציב השנה הקודמת, בהתאמות הצמדה. כספים אלה נועדו בראש ובראשונה לקיום התחייבויות המדינה, לשירותים חיוניים ולמטרות שאושרו קודם לכן. העותרים טענו כי תוספת של 11 מיליארד שקלים יצרה למעשה תחליף לתקציב מלא, מבלי שזה אושר בכנסת בהליך החקיקה הרגיל.

גישת בית המשפט

בקטע המובא מפסק הדין גובש מבחן דו־שלבי לשימוש לרעה בסמכות המכוננת. תחילה נבדק אם הנורמה נושאת מאפיינים של נורמה חוקתית — יציבות, כלליות והתאמה למערך חוקי היסוד; לאחר מכן, אם מאפיינים אלה אינם מתקיימים, על המדינה להצדיק את עיגון הנורמה במישור החוקתי. בית המשפט ציין כי סעיף 2 לתיקון היה זמני, נועד לממשלה ולכנסת מסוימות, קבע סכום מדויק לשנה אחת ולא תאם את ההיגיון של התקציב ההמשכי.

התוצאה הידועה מן המקור

הכנסת ה־23 התפזרה ב־23 בדצמבר 2020, משום שהתקציב לא אושר גם עד המועד הנדחה. לפיכך טענו המשיבים כי העתירות הפכו לתיאורטיות, ואילו העותרים עמדו על חשיבותה העקרונית של הסוגיה. קטע המקור שהוצג נקטע לפני החלק האופרטיבי ואינו מוסר את התוצאה הסופית של הדיון בעתירות.

חדשות משפטיות אחרונות

• בג״ץ הוציא צו על תנאי נגד רפורמת הרדיו האזורי
• החלטת העליון בבש״א 8455/17 בעניין סיווג החלטות וזכות ערעור
• מנהיג כנופיה לשעבר הורשע ברצח הראפר טופאק